<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ד</h1>
<h2>דף יז.</h2>
מצות עשה להעניק היוצא בשש או היוצא ביובל או במיתת האדון וכן אמה [ה]עברייה שיוצאת ביובל או באחד מכל אלו או בסימנים שנאמר הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ג הל' י"ד ע"ש ובסמ"ג ל"ת קע"ח). תניא בסיפרי (ראה פיסקא קי"ט) ומביאה במסכת קידושין יכול לא יהו מעניקין לו אלא מצאן גרן ויקב מניין לרבות שאר דברים תלמוד לומר אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו ולא נאמר צאן גרן ויקב אלא ללמדך מה גרן ויקב מיוחדים שהן בכלל ברכה, שיש בהם (הרבה) [ברכה] מחמת עצמן יצאו כספים והוא הדין בגדים דברי רבי ישמעאל רבי אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינו חייב ליתן לו מהם (עי' רמב"ם שם ומשל"מ). כמה הוא נותן לו, תניא (שם) רבי יהודה אומר אין פוחתין לו משלשים סלע בין ממין אחד בין ממינין הרבה כשלשים של עבד שנאמר בו יתן לאדוניו (ע"פ לשון רמב"ם שם) ולמד גזרה שוה זה מזה בנתינה נתינה, אף על פי שרבי מאיר ורבי שמעון חולקין עליו דבריו עיקר כדפסקינן בפרק מי שהוציאוהו (ערובין מ"ו ב'). ותניא (קידושין י"ז ב') אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו יכול לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו תלמוד לומר הענק תעניק לו מכל מקום. ענק עבד עברי לעצמו ואין בעל חוב גובה ממנו וענק אמה העברייה וכן מציאתה לאביה, ואם מת אביה קודם שיבא לידו הרי הן של עצמה ואין לאחיה בהן כלום לפי שאין אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו (רמב"ם שם הט"ו) שנאמר (ויקרא כ"ה מ"ו) והתנחלתם אותם לבניכם ולא זכות שיש לכם בבנותיכם לבניכם.
